אחרי שלושה ימים בטוקיו (קליק כאן אם לא קראתם), התחלנו את המסע דרומה, לאיזור קיושו. זה היה השלב בו נפרדנו מהנוף העירוני לטובת טבע ומרחבים, וזה גם היה חלקו העיקרי של הטיול שהתפרס על פני שישה ימים, בהן חוויתי את יפן המסורתית, זו ששומעים עליה בסיפורים. את הדרך לאיזור קיושו עשינו ברכבת השינקנסן המהירה. הרכבת נוחה מאוד, נעימה לנסיעה, יש בה שירותים, כיסאות מרווחים וכמובן מוצרי מזון ושתיה למכירה. נסענו כחמש שעות (שאת רובן אני חייבת להודות שישנתי), עד שהגענו לתחנת הרכבת המפוארת של הקאטה (Hakata). זה היה ערב חג המולד ואת הרחובות קישטו נורות כריסמס צבעוניות ושלל דוכנים שהציעו את מרכולתם.
המלון שלנו היה ממש ליד התחנה, מה שאפשר לנו להתרענן קלות ולצאת לטייל בעיר המקושטת. נסענו לטירת פוקוקה (Fukouka Castle) ועברנו חוויה מרתקת, מופע אורות וקול מרתק ויוצא מהכלל, שכלל יער פסיכדלי חשוך שהואר על ידי ביצי ענק שהחליפו צבעים, כשברקע מתנגנת מוסיקה עדינה ומהפנטת. על קירות ענק הוקרנו צלליות של חיות ששינו צורה וצבע מדקה לדקה. זה אירוע שקשה להסביר במילים ולצערי זה גם אינו משהו קבוע, אבל זו היתה חוויה מרגשת ומיוחדת במינה. יפן היא כל מה שמספרים עליה במובן של האסתטיקה, העדינות, הרצינות והיופי. כל פינה בה מדויקת, מעניינת, מיוחדת, יצירתית. והדוגמא הכי קטנה כדי שתבינו? אפילו מכסי הביוב ברחוב מעוטרים בפרחים או ריקועים מעניינים במתכת. אין סתם, אין ליד, אין בערך. ביפן הכל חד ומדויק. את ארוחת הערב אכלנו ברחוב בדוכן ראמן קטן וטעים להפליא, והתרסקנו במיטה לשינה עמוקה ומתוקה.
בבוקר כבר היה לנו רכב ששכרנו, והתחלנו את דרכנו לכיוון עיירת אונסנים שנקראת Ureshio Onsen, לכיוון הריוקן הראשון שלנו בטיול (והראשון שלי בחיים) – Taishoya. אם הגעתם עד לכאן ואתם מבולבלים זה בסדר, גם אני לא ידעתי בעבר מה פירוש המילה ‘אונסן’ או ‘ריוקן’, ובדיוק בשביל זה אני כאן, לעשות לכם סדר בבלאגן ולוודא שלא תפספסו את החוויות הללו כשאתם ביפן. ריוקן הוא בית הארחה יפני מסורתי. כל פרט בו החל מאיך שהחדר נראה ועד מה אוכלים הוא יפני, במלוא מובן המילה. לתחושתי, זה היה כמו לצעוד לתוך סט של סרט זר, מיוחד, מרגש, שונה. החדר היה רחב ידיים ונעים, כשרצפתו היתה רצפת טאטאמי מסורתית.
בחדר חיכו לנו יוקאטות מסורתיות, שהם סוג של קימונו אותו לובשים בזמן השהות במקום האירוח, ותיק כלי רחצה קטן. יש משהו מיוחד בזה שהאורחים לבושים באותם הבגדים, פרט שכמו מחבר את כולם למעמד אחיד, מנותק מאמירות אופנתיות או סמלי סטטוס ממותגים. אין מיטה רגילה בחדרים אלו, אולם בזמן האוכל הכינו עבורנו את החדר לשינה, עם פוטונים יפניים מסורתיים, כריות רכות ושמיכה מפנקת במיוחד. אני חייבת להודות שזו היתה אחת המיטות הנוחות שיצא לי לישון עליהן, אז גם אם זה פחות נראה לכם בהתחלה, אל תשללו את השינה המסורתית על הפוטונים.
שתי חוויות מיוחדות חוויתי לראשונה בריוקן. את הטבילה הראשונה שלי באונסן אני כנראה לא אשכח. אונסן הוא מונח יפני המשמש לתיאור מעיינות חמים, ואת מתחם הרחצה סביבם. יפן היא מדינה הפעילה מאוד מבחינה געשית, וככזו פזורים אלפי אונסנים בשטחה. המים הרותחים (40-45 מעלות) עשירים במינרלים וגופרית ויש לטבילה בהם תועלות בריאתיות נפלאות, מעבר לעור החלק והמצב רוח המרומם עמם תצאו מהטבילה. האונסנים מופרדים לנשים ולגברים, והטבילה בהם נעשית בעירום מלא, לאחר שטיפה אינטנסיבית של הגוף וקרצופו מכל הכיוונים. מנהג הטבילה באונסן הוא ריטואל קבוע של היפנים וחלק משגרת חייהם (ואני מודה שזה בהחלט משהו לקנא בו נורא). זה טקס של ממש, והוא נטול חוסר נעימות או מבוכה. אם אתם מגיעים ליפן מדובר על חוויה שאסור לוותר עליה, ואם יש לכם אפשרות להגיע ליותר מאונסן אחד – מה טוב. לא רק הגוף והעור יודה לכם על זה, אלא גם הנפש שבהחלט מרגישה נקייה ומטוהרת.
אחרי האונסן, עיקר החוויה בריוקן זו ארוחת הערב המפוארת, המוגשת לאט, בשלבים מדויקים ובכמויות מדודות, בהגשה עדינה ויפה בצלוחיות מסורתיות. פתחנו את הארוחה עם משקה אפריטיף העשוי משזיפים ונקרא Umesho ומנות פתיחה עדינות ומרגשות, כשבכל שלב בארוחה מפונות מהשולחן הצלחויות היפות ומונחות עליו חדשות מלאות בהפתעות. הארוחה נאכלת לאיטה, בליווי סאקה חם, והתרגשות מכל מנה. המנות הראשונות מגוונות, העיקריות מבושלות על השולחן עצמו במחבת קטנה ומסורתית ואת מרק המיסו והאורז תקבלו דווקא בסוף הארוחה, מנהג יפני נוסף שבסיסו המחשבה שאם האדם לא שבע עד עכשיו, אחרי המרק והאורז – לבטח הוא ישבע.
אני לא חושבת שחוויית יפן יכולה היתה להיות שלמה בלי ביקור בריוקן, ואני חושבת שזה אחד הדברים שחייבים לעשות כשנמצאים ביפן. נכון, לעתים מקומות אירוח אלה יקרים יותר מאשר מלון או דירת Air bnb, אבל הערך המוסף שלהם לא יסולא בפז, ממש כך, ובתור מי שמטיילת המון בעולם מתוקף היותי דיילת אוויר, אני חייבת להודות שחוויה שכזו עוד לא חוויתי. החלק השלישי והאחרון של מדריך יפן יעלה לבלוג בשבוע הבא. כדי להישאר מעודכנים אני ממליצה לעקוב אחרי עמוד הבלוג בפייסבוק ולהירשם לעדכונים במייל בלחיצה כאן (בחינם לחלוטין, כמובן).
