זהירות, טריגר משקל.
אני לא כותבת את הדברים כדי שתגידו לי ‘אבל את לא’. אני כותבת אותם כי התקרית של אתמול בוודאי לא חריגה בנוף. לא נעימה אולי, כן, אבל לא חריגה. ואין סיבה לשתוק.
משקל בכללי עבורי הוא אישיו. פיזית, המכשיר הזה שעולים עליו. מבחירה אין לי אחד כזה בבית, כי עבורי הוא מסמל תקופה אפלה שכבר סגרתי היטב בקופסא, עם מסקינטייפ חזק במיוחד. אבל מסתבר שמספיקה מילה לא במקום כדי לקרוע את האריזה.
אחד הדברים שהכי חששתי בהם בהריון זה העלייה במשקל. חוסר השליטה על משהו שאני רגילה שיש לי עליו הרבה מאוד שליטה. עשור של כמעט אפס תנודות במשקל, אכילה בריאה ומסודרת, אימונים שאני אוהבת. בלי להגזים לכאן או לכאן, אבל עם מודעות ושמירה.
ואז מגיעה השקילה של אתמול. חודש שביעי, לא פחות. וכשאני מסתכלת במראה אני אוהבת את הגוף שהתעגל, ששומר על הבייבי באני שלנו. אני מרגישה בריאה וטוב.
האחות הסתכלה על המספרים וצקצקה בלשון: ‘את שמה לב מה את אוכלת?’ – ואני? באותו הרגע חזרתי להיות אותה ילדה שמנמנה בת עשר, שיושבת אצל הדיאטנית ומקבלת נו נו נו שהשבוע אין ירידה. זה ערער אותי לגמרי – כל מצב הרוח הטוב שקמתי איתו התרסק לרצפה, כל הבטחון. כן, בקלות כזו, במשפט אחד. וזה לא מגיע לי, ולא לאף אחת.
הריון זה לא תהליך קל, והוא מציף המון. בהתחלה נכנסים לנו לרחם, אחרי זה לבטן הרכה, ובדרך הלב והגוף עוברים טלטלה לא קטנה. לכן, הריוניות אמיצות אני אומרת תקשיבו לעצמכן כל הזמן, ותעטפו את עצמכן באנשים שאוהבים ותומכים בכן. ולכל השאר, הנשים במיוחד, נסו לגלות קצת יותר רגישות והכלה למצב. למילים שלכן יש כח – אז תשתמשו בהן לטוב, לא לרע.
3 תגובות
יש לי טיפ מנצח אחד: תחליפי אחות הריון, ויפה שעה אחת קודם! כל כך לא יפה ולא רגיש מה שהיא עשתה לך, מה גם שהעליה במשקל בהריון משמעותית הרבה פחות ממה שחושבים.
אני כותבת כמי שהתחילה הריון במה שמוגדר כעודף משקל קל, הומלץ לי לעלות 6-11.5 ק”ג ובשבוע 37 יצא שעליתי 12. הרופא הציע לי לא לעלות יותר, אבל פשוט סיננתי, גם כי זה לא חשוב וגם כי לא הרגשתי בכלל שהשמנתי משמעותית. שבוע לאחר מכן ילדתי והקילוגרמים נשרו ממני (ברמה של חזרה למשקל כניסה להריון שבוע לאחר הלידה והמשך ירידה) כי רובם היו עובר, מי שפיר, שיליה, המון נוזלים ובצקות וציצים ענקיים. ועוד דבר, כל ההריון לא היה לי תיאבון לאוכל והרשיתי לעצמי לחיות על לחם, בייגלה, פירות, ירקות והמון שוקולד. ועדיין אני והבייבי יצאנו בסדר גמור.
אני מספרת את הסיפור האישי שלי רק כדי להעביר את המסר שהגוף שלך נפלא ועושה דבר קסום בכך שהוא מייצר חיים, אז מותר להיות רכה וסלחנית אליו. המשקל לא מגדיר אותך מה גם שלפי התמונות את נראית נפלא והאחות הזו סתם סתומה.
לצערי, יש מצב שתפגשי עוד אחיות סתומות שמתעסקות במשקל במקום במהות בטיפת חלב. כשזה ורה, צריך שוט לבחור איש מקצוע אחר.
יש לי טיפ מנצח בשבילך: תחליפי אחות ליווי הריון ויפה שעה אחת קודם!
ובאמת לא אכתוב לך “אבל את לא” (למרות שאת באמת נראית מצוין), כי זה לא העניין. כי כמו שלך לא מגיע לשמוע הערות כה נבזיות, גם למי שבאמת בעודף משקל ועלתה המון בהריון לא מגיע.
כי אישה היא הרבה יותר מהמשקל שלה, והגוף שלנו נפלא כמו שהוא, במיוחד כשהוא עושה את הקסם הזה של להביא חיים לעולם.
וסתם אנקדוטה אישית ששמה דברים בפרופורציה: אני התחלתי את ההריון בעודף משקל קל ועליתי יותר מהמשקל המירבי המומלץ. אז מה? תוך שבוע הורדתי הכל כי בדיעבד הרוב היה העובר, מי השפיר, השליה והרבה מאוד נוזלים (וציצים ענקיים, אבל זה לצערי לא ירד וכנראה גם לא ירד לעולם).
אגב, למרבה הצער כאן זה רק מתחיל כי בטיפת חלב את עשויה לפגוש אחיות לא פחות אטומות וכשמכניסים את הילד שלך לטבלאות ומדדים זה אפילו יותר מעליב מכשעושים את זה לך
תמיד משמח אותי לקרוא דברים כאלה, מכניס לפרופורציה והבנה שזה בייסיקלי קרה לכולן (לא שאני חושבת שזה בסדר).
כמות ההודעות הפרטית שקיבלתי בנושא היתה מטורפת. מבחינתי מה שחשוב הוא גם להעלות את המודעות ולנרמל את השיח על כל קשת התחושות.