ניתוח קיסרי צרפתי – סיפור הלידה שלי

ופתאום יש כמה דקות של שקט בבית, ורגע לעצמי. אנג’לי הבת המתוקה שלנו ישנה עם אבא שלה, ואני יכולה סוף סוף לשבת ולכתוב את סיפור הלידה שלי, והחוויה האישית שלי מניתוח קיסרי צרפתי. לפני שאני מתחילה חשוב לי להבהיר, זה סיפור הלידה והחוויה האישיים שלי. אין כאן המלצה לבחור בדרך אחת או אחרת, אני מכבדת כל אשה, בחירתה וסיפור הלידה האישי שלה, ואני מקווה שסיפור הלידה שלי יוכל לתת זווית קצת אחרת על ניתוח קיסרי צרפתי, או כמו שהוא מוגדר על ידי ד”ר ישראל הנדלר וסיוון נבות שמבצעים אותו – לידה בטנית.

לא המנותחת הקלאסית

אפשר להגיד שאני לא המנותחת הקלאסית. זה הריון ראשון עבורי, לא היתה שום התוויה רפואית לניתוח, אבל אני ידעתי שככה אני אלד, עוד הרבה לפני שנכנסתי להריון. לידה וגינלית תמיד הפחידה אותי. אני מבינה ויודעת שגוף האשה בנוי ללדת, ואני מבינה ויודעת שיש הרבה חוויות לידה טובות. לצד אלה אני גם מבינה ויודעת היטב שלא הכל מתאים לכולן, וכאן ידעתי שחור על גבי לבן ומעומק נפשי ולבי – זה לא משהו שאני רוצה לעבור בשלב הזה בחיים.

אני לא יודעת לשים את האצבע על מה כל כך הפחיד אותי בסיטואציה, אבל אני בהחלט יכולה למנות לא מעט סיבות. חוסר שליטה, חוסר ידע מתי זה יגיע, העובדה שאני לא יודעת למשמרת של מי אני אגיע ואיך יתנהלו הדברים, כאבי הצירים, זירוזים והליכים רפואיים שלא מוסברים לי, ידיים זרות באיברי האישיים, עיניים לוטשות של צוותי רפואה לא מוכרים, סיפורי לידה קשים ששמעתי, כאב, תפרים, החלמה קשה, כעסים, אכזבה, חוויה טראומטית ושלילית, חוסר יכולת לטפל בתינוק/ת ואולי מעל הכל – העובדה ששום דבר לא באמת בידיים שלי.

לכתוב את הנרטיב של הסיפור שלי

אני לא יכולה לכתוב את הנרטיב של הסיפור בלידה ‘רגילה’, כי יש המון מקום ל’שיבושים’. נכון, יש לא מעט נשים שחוות לידה טובה, ‘חלקה’, או לפחות כזו שאינה רצופה אתגרים וקשיים, אבל יש גם המון שלא, ומוצאות את עצמן במצבים שהן ממש לא תכננו. התערבויות שהן לא רצו, הליכים שהן לא היו מוכנות אליהם, גוף ונפש שנותרו פגועים וכואבים. לא יכולתי לקבל את העובדה שככה יולדים. האמנתי שחייבת להיות דרך אחרת, דרך שארגיש בה בעלות על הגוף שלי, שארגיש חלק ממה שקורה, שאחווה חווית לידה מעצימה וחיובית ולא פחות חשוב לי באופן אישי – שתהיה לי שליטה על מה שקורה. לי, לגוף שלי, לבייבי שלי.

ואז הגיעה הכתבה שטרפה את הקלפים

לקח לי זמן להבשיל עם הרעיון של כניסה להריון, אמהות וכל השינויים המשתמעים מכך, ולפני כשנתיים התחיל התהליך. במקביל לעבודתי כבלוגרית ויוצרת תוכן, אני גם דיילת אוויר קבועה בחל”ת (שהפך כעת כבר לחל”ד). באחת הטיסות לניו יורק ישבתי בהפסקה בין הארוחות, וקראתי כתבה עם אניה בוקשטיין על חווית הלידה שלה בנצרת, בניתוח קיסרי צרפתי. קשה להסביר במילים מה הרגשתי באותו הרגע – דמיינו את עצמכן בקזינו, וכעת דמיינו את מכונת המזל מסמנת לכן שלושה דובדבנים, רעש הרקע ‘צ’ינג צ’ינג צ’ינג’ וכל האסימונים נופלים. ידעתי שככה אני רוצה ללדת, הרגשתי משהו שלא הרגשתי עד אותו הרגע – יש גם דרך בשבילי.

אז מה הוא בעצם ניתוח קיסרי צרפתי?

ברור לכולנו שרופאה אני לא, ולכן את המידע הקונקרטי והמוסמך אני ממליצה לקבל באתר הרשמי של ד”ר הנדלר. ובכל זאת אסביר במילים שלי – מדובר בלידה בטנית, כלומר לידה כמו כל לידה בה היולדת מעורבת לחלוטין בתהליך. הלידה מלווה על ידי סיוון נבות, בת הזוג של ד”ר הנדלר ואשה מופלאה עליה ארחיב בהמשך. סיוון מתקשרת ליולדת את הניתוח בכל שלב, ומלווה אותה בכל התהליך. בטכניקה הייחודית של הקיסרי הצרפתי משתמשים במנשפית גיארם, שבעזרתה מבצעים נשיפות חזקות במהלך הניתוח, וכך היולדת בעצם דוחפת את התינוק החוצה באיטיות. מיד לאחר הלידה ובדיקת התינוק, סיוון מבצעת חיבור ראשוני להנקה כבר בחדר הניתוח ומגע עור לעור, שעוזרים לבסס את הקשר הראשוני בין האם לתינוק וכן את ההנקה, שני פרמטרים שהיו חשובים לי מאוד.

חיתוך רוב השרירים נמנע בטכניקה זו והכניסה לרחם עדינה והרמונית יותר, כמו גם סגירתו בסיום. אין שימוש בקטטר לשלפוחית השתן, ואת החתך סוגרים עם דבק בלבד וללא תפרים/סיכות. כל אלה תורמים רבות להחלמה מהירה וקלה הרבה יותר מהניתוח, עם אחוז הידבקויות נמוך יותר מאשר בניתוח רגיל ופגיעה מינימלית בשלמות הגוף ותפקודו. הקימה מהמיטה מתבצעת כבר שלוש שעות אחרי הניתוח, ורמת הכאבים ואי הנוחות נמוכים מאשר בניתוח קיסרי רגיל, או בלידה וגינלית שהסתיימה עם קרעים ותפרים, עובדה שמאפשרת לאמא לטפל בתינוק, להניק ולהתנהל באופן עצמאי. הניתוח הקיסרי הצרפתי הוא ניתוח פרטי, שמתבצע על ידי ד”ר הנדלר בבית החולים האנגלי בנצרת בעלות של 15,000 ש”ח. לאחרונה הוא גם נכנס כניתוח פרטי לבית החולים מעייני הישועה, וכן לבית החולים הציבורי אסף הרופא.

לנקות את רעשי הרקע

זה מצחיק, אבל אני כבר סיפרתי לסביבה הקרובה על התכניות שלי ללדת כך הרבה לפני שיחת הייעוץ עם ד”ר הנדלר. קראתי כל פיסת מידע ברשת, דיברתי עם בנות שעברו את הניתוח ומרגע לרגע התבהר לי יותר ויותר – זו בדיוק הדרך הנכונה והמתאימה לי. היתה לא מעט ביקורת, הרמות גבה והתנגדות מהסביבה. היות ומדובר בהליך חדש יחסית בארץ (למרות שבוצעו כבר מעל 500 ניתוחים), היות ואני צעירה ובריאה ואין התוויה רפואית. ניתוח קיסרי נשמע כמו הליך כירורגי קר ומנוקר עם זמן החלמה ארוך וכואב, ואם אפשר להימנע ממנו אז למה אני בוחרת בו מלכתחילה כבחירה ראשונית? קיבלתי גם לא מעט הערות ותהיות על הנסיעה לנצרת ועל בית החולים האנגלי, שכן שם מתבצע הניתוח.

לקח לי זמן לנקות את רעשי הרקע מסביב, להסביר על הטכניקה המיוחדת שמכבדת את גוף היולדת, על חווית הלידה האקטיבית וזמן ההחלמה הקצר משמעותית. ולאורך כל הזמן הזה לרגע לא התערערתי בעמדתי. סיפרתי על ד”ר הנדלר ופועלו, על סיוון וחלקה בניתוח, על הלידה הזו כלידה לכל דבר – פשוט לידה בטנית. הפכתי לשגרירה בזכות עצמי, עוד לפני שאפילו היה לי תאריך. בבטחון מלא הגעתי לפגישה עם ד”ר הנדלר ואמרתי לו ‘אני כבר החלטתי, אבל בוא נשמע על קצת יותר על התהליך’. הוסברו לי הסיכונים האפשריים וגם הסיבוכים, בכל זאת מדובר בניתוח בטן ואלה דברים שחייבים להיאמר וצריך לקחת בחשבון. אבל מבט אחד בעיניו הטובות הבהיר לי – זה האיש שאיתו אעבור את הלידה שלי, והיא תהיה חוויה נפלאה וחיובית.

וכך היה

התאשפזתי בבית החולים האנגלי בנצרת ביום שני בערב, ואחרי סבב בדיקות עלינו לחדר. הייתי לחוצה ומרוגשת, מחכה בציפייה לניתוח, קצת בהלם, קצת לא יודעת למה לצפות, קצת עצובה על הפרידה מהבטן אחרי תשעה חודשים יחד, והרבה מחכה לפגוש סוף סוף את הבת שלנו. יש משהו מאוד משונה בלדעת בדיוק מתי הדברים הולכים לקרות, מצד אחד זה נותן הרבה בטחון ושקט ומצד שני קצת הקשה עלי להרפות. לא ישנתי טוב באותו הלילה, וחיכיתי בקוצר רוח שיעלה כבר אור ראשון.

הייתי המנותחת השנייה בבוקר יום שלישי, ה-11.5. לאחר סבב בדיקות נוסף ומעבר לחלוק בית חולים כמו בסרטים, העלו אותי לחדר הניתוח, להמתנה להרדמה מקומית, כשבכל הזמן הזה אודי לידי. הצלחתי עוד להירדם שם לכמה דקות שנדמו כמו נצח, לא קולטת לגמרי שתכף מתחילים. ואז הגיעו ד”ר הנדלר וסיוון האהובים. כמה טוב לפגוש פרצופים מוכרים, להם עיניים מחייכות, מילים חמות והרבה מצב רוח טוב. כל מה שאני זוכרת מהרגעים האלה זו תחושת הקלה עצומה – אני בידיים טובות.

עומדים להתחיל

בשלב הזה נפרדתי מאודי, נכנסתי לחר הניתוח והתחילו ההכנות לניתוח עצמו, כשסיוון מחזיקה את ידי, מדברת איתי ומסבירה לי את כל מה שקורה מסביבי. אין הפתעות, כל דבר מובהר ומונגש לי, כולל היכרות עם הצוות בחדר הניתוח ועם ההליכים. הכינו אותי להרדמה הספניאלית, כשבזמן הזה סיוון מחבקת, מרגיעה ומסבירה בדיוק מה עושה המרדים. הליווי שלה לאורך הניתוח הופך את הכל לאישי, מובן ורגוע – ויש לה חלק מאוד משמעותי בהליך.

זריקת ההרדמה עברה במהירות, ובתוך רגעים ספורים התחלתי להרגיש נימול בכל החלק התחתון של הגוף, ולאט לאט פחות שליטה על תזוזת רגליי. ההרדמה היא ההרדמה מוטורית, כלומר כן הרגשתי מעט נגיעות, תזוזות וכו’, אולם לא יכולתי להזיז את רגליי, וכמובן לא הרגשתי כאב או אי נוחות במהלך הניתוח מכל סוג שהוא.

ניתוח קיסרי צרפתי – הלידה עצמה

לאחר הכנת הבטן ופריסת וילון הפרדה (שנמצא שם לחלק הראשוני של הניתוח עד יציאת ראש התינוק), הכניסו את אודי. בשלב הזה הושמע ברקע השיר המקסים של רובי וויליאמס וניקול קידמן ‘Something Stupid’, אודי נתן לי נשיקה ואני פרצתי בבכי של התרגשות ואדרנלין. השלב הראשוני של הניתוח התבצע מאחורי הוילון, ולאחר הוצאת הראש, הנמיכו את וילון ההפרדה כדי שאוכל לראות את הלידה. לאורך כל הזמן הזה אני נושפת במנשפית ובעצם דוחפת את אנג’לי החוצה ומעורבת לחלוטין במה שקורה.

אני לא יכולה לתאר במילים את רמת האושר, ההתרגשות והסחרור שהרגשתי, מוקפת בתמיכה, עידוד, ליווי ומוסיקה נעימה. אני זוכרת שחשבתי לאורך כל הלידה: ‘פאק, אני יולדת ולא כואב לי. איזה טירוף’, ולאט לאט יצאה הבת שלנו לאוויר העולם. הבכי שלה היה הדבר שהכי ייחלתי לשמוע, והוא הציף לי את הלב בהקלה עצומה. ד”ר הנדלר החזיק אותה ברוגע, בטחון וחום שכל כך מאפיינים אותו, וחייך אלינו בעיניו הטובות. היא בחוץ, היא בריאה, היא בסדר. אני בסדר. ילדתי את בתי הבכורה.

לאחר בדיקה של רופא שערכה מספר דקות בודדות, אנג’לי הונחה על החזה שלי עור לעור, לחיבור ראשוני להנקה. היא היתה קטנטנה, מתוקה כמו מרשמלו ונחה עלי ברוגע. אלה היו רגעים קסומים, סיוון עזרה לי בסחיטת קולוסטרום, והחיבור ביני לבינה היה מרגש. היא היתה ישנונית ולא התחברה להנקה פעילה, אולם מגע העור לעור וסחיטת הקולוסטרום עזרו ותמכו בחיבור להנקה לאחר הניתוח, שממשיך לשמחתי עד היום. במהלך התפירה היא נשארה על חזי, ולאחר מכן נלקחה להמשך בדיקות ושקילה עם אודי, ואני יצאתי להתאוששות של כ-45 דק’, מאושרת, מחויכת, רגועה. הלידה מאחורינו, והיא עלתה על כל ציפיותיי. הייתי בהיי מטורף.

בית החולים האנגלי בנצרת

לאחר ההתאוששות לקחו אותי לחדר שלי, למפגש מחודש עם אודי ואנג’לי. היא היתה איתנו לאורך כל האשפוז בחדר, כשהתינוקייה נמצאת צעדים ספורים מאיתנו ובכל עת ישנה אחות זמינה ופנויה לעזור. לשמחתי אינני למודת בתי חולים, אבל ממה שיצא לי לראות הם בדרך כלל גדולים ועמוסים, ובנצרת מדובר בבית חולים קטן ואינטימי. מחלקת היולדות נעימה, נקייה והיחס אישי, חם ולבבי. החדרים מרווחים, יש שירותים ומקלחת בחדר וחלון גדול, ועושים מאמץ שליולדת בניתוח קיסרי צרפתי יהיה חדר פרטי. לשמחתי כשילדתי היה לנו חדר כזה ובן זוגי ישן במיטה משלו לצדי.

התינוקייה

התינוקייה קטנה ומקסימה, וברגעים הכי עמוסים שם היו לכל היותר שבעה תינוקות, מוקפים באהבה, תשומת לב וידיים טובות. הצוות במחלקה נעים ומחבק, מקצועי ונותן כלים וידע שעבורי היו מאוד משמעותיים. יועצת הנקה עזרה לי מספר פעמים בחיבור, בהסבר על מקלחת ראשונה ובהחתלה, כמו גם בהנחיות ברורות לקראת השחרור. אנג’לי היתה איתנו בחדר לאורך כל האשפוז, פרט לטיולים קטנים מסביב לבית החולים וכמה שעות בבוקר אחד בו הייתי צריכה מנוחה אמיתית. החוויה שלי בבית החולים היתה כל כך חיובית, שמבחינתי היא חלק בלתי נפרד מחווית הלידה בניתוח קיסרי צרפתי. אם להיות כנה, זה הרגיש יותר כמו מלון בוטיק קטן בצפון מאשר בית חולים בעבורי.

ההחלמה

ההנחיה החשובה לאחר הניתוח היא לקום לשירותים לאחר שלוש שעות, כדי להימנע של מצב מצורך בשימוש בקטטר. אחרי שלוש שעות קמתי עם עזרה, וניגשתי לעשות פיפי. הקימה וההליכה היו מעט כואבות, אבל לאורך כל היום הראשון קיבלתי משככי כאבים על פי פרוטוקול שהוכן מראש, ואם כאב לי כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לבקש עוד. עיקר הכאבים היו מהתכווצות הרחם והדימום שמתלווה לכך, ובאופן כללי הרגשתי טוב. לא כולל ערב האשפוז שקדם לניתוח, הייתי מאושפזת בסך הכל שלושה לילות, כשכל יום הרגשתי יותר טוב, ובכל מקרה התניידתי באופן עצמאי (באיטיות אומנם, אבל לחלוטין באופן עצמאי). יכולתי לשבת, לשכב, לעמוד וללכת, לטפל באנג’לי ולהתקלח לבד. הדבר היחיד שהיה לי מאוד קשה זה לצחוק, וצחקתי לא מעט במהלך האשפוז 😊

ההחלמה החיובית המשיכה גם בבית. אזור הצלקת כאב מעט אך ההתנהלות כולה היתה עצמאית ולאחר כשבוע גם כמעט ‘רגילה’ לחלוטין. שכחתי שעברתי ניתוח, ממש כך, ובכל יום שעבר הרגשתי חזקה ויציבה יותר והתעייפתי פחות. ההחלמה החיובית היתה מאוד משמעותית עבורי, ואפשרה לי לטפל באנג’לי באופן מלא, להניק, לנח ולדאוג לה ולעצמי.

היום אני שישה שבועות בדיוק אחרי הניתוח, ואני מרגישה מצוין. הצלקת הולכת ומתעדנת, הבטן והגוף חוזרים לצורתם וגודלם ואני מרגישה חזקה ובריאה. לשמחתי אודי איתי בבית ויחד אנחנו צוות שמתנהל בהרמוניה, כשבכל שבוע אנחנו לומדים טוב יותר איך לנהל את הזמן, את הבית ואת הזוגיות שלנו – כמשפחה.

מקווה שהצלחתי להעביר ולו במעט את החוויה החיובית המדהימה שהיתה לי, ואתן כמובן מוזמנות לשאול ולהתייעץ, כאן, במייל או באינסטגרם.

לכל הפוסטים בקטגוריית ‘בייבי באני’ לחצו כאן.