ליפן רציתי להגיע מאז שאני ילדה. פריחת הדובדבן המשגעת, האמנות יוצאת הדופן, הסגנון המיוחד והמראה שובה הלב של היפנים תמיד קסם לי, והיה ברור לי שיום אחד אני צריכה להגיע לשם. בתור מי שנשואה לגבר שלא רק מדבר יפנית אלא גם חי ביפן במשך תקופה ארוכה והעסק שלו הוא ייבוא נעליים מיפן (למי שלא מכיר, קליק כאן ייקח אתכם לאתר), אני שומעת על יפן המון: אוכל מעורר חושים ותאבון, סאקה חם, רחובות עמוסים בחנויות מלאות כל טוב וכמובן האונסנים המסורתיים. החלטנו לחגוג את יום ההולדת שלו ואת השנה האזרחית החדשה ביפן, ולמרות שמזג האוויר היה קר, הלכנו על זה. שבועיים של חופש ותכנון מדוקדק בעזרת חברנו איתי אקשטיין (טיטו) שמדריך טיולים ביפן והופ כבר היינו על המטוס בדרך ליעד המרתק הזה. את חלקו הראשון של הטיול התחלנו בטוקיו, ואת מרבית הזמן בילינו דווקא בקיושו, איזור דרומי מרתק ויוצא דופן, בו חווינו את יפן המסורתית בצורה הטהורה ביותר. את הפוסטים בסדרה חילקתי לשניים, החלק הראשון שאתם קוראים היום ומתרכז בטוקיו, והחלק השני שיעלה בהמשך החודש ויתרכז במסלול טיול למי שרוצה להכיר את יפן המסורתית בצורה קצת אחרת.
התניידות – בטוקיו יש שני שדות תעופה, הנדה ונריטה. היות ואני עובדת כדיילת אוויר השתמשנו בכרטיסים על בסיס מקום פנוי וטסנו להונג קונג עם אל על ומשם ליפן עם קתאי פסיפיק. יש דרכים מגוונות להגיע, ומומלץ להשוות מחירים ולשקול נחיתה בעיר גדולה שאיננה טוקיו (דוגמת אוסקה), ומשם להתחיל את הטיול לכיוון העיר הגדולה. משדה התעופה לקחנו את רכבת Narita Express וירדנו בתחנת Shinjuku הגדולה והעמוסה, שהיתה בקרבת דירת ה-air bnb ששכרנו. התחבורה הציבורית ביפן נוחה, מהירה מדויקת ונגישה, ואתם תשתמשו בה לא מעט בתוך טוקיו. גוגל מפס הוא חבר נאמן שהוביל אותי נהדר למציאת הקווים הנכונים, ומהר מאוד למדתי גם איך להסתדר לבד. כדאי להכיר את קו סובב טוקיוYamanote הירוק, שתמיד יעיל ויכול לעזור. המוניות לעומת הרכבות יקרות יותר, ומחירן ההתחלתי עומד על 410 ין בטוקיו. אם בכל זאת החלטתם לקחת מונית תוכלו להיות רגועים – הנהגים ביפן הגונים ועובדים עם GPS, ואם הם לא ידעו לאן לנסוע, הם פשוט לא יקחו אתכם.
לינה – הדירה היתה חמודה ונקייה. מבחינת האזור היא היתה במיקום נח בשינג’יקו, עם חנות נוחות במרחק שתי דקות הליכה, קווי אוטובוס קרובים ומספר תחנות רכבת גדולות לידה. בסטנדרטים של יפן הגודל שלה נעים (נעים ביפן זה קטן, קחו בחשבון) והיתה לה אמבטיה כיפית, אבל היו בהחלט דברים שהיה כבר צריך לשדרג כמו המזרן, הכריות והמגבות. אני תמיד מקפידה לקרוא ביקורות ואני מחמירה מאוד עם שלי והופתעתי שאף אחד לא ציין את הפרטים הללו, מבחינתי מדובר בביג נו נו וקשה לי להמליץ עליה בגלל סיבה זו. המחיר תלוי תקופה, וסביב הכריסמס והשנה האזרחית החדשה, כמו גם חגים משמעותיים אחרים יש לקחת בחשבון שהמחירים מזנקים. פעם ראשונה שאתם מזמינים דירה ב-air bnb? הזמינו דרך הקישור שלי ותקבלו 43$ הנחה.
מנהגים – היו לנו שלושה ימים בעיר, כשאת המשך הטיול תכננו לבלות ברובו באיזור קיושו המרתק, שכולל בין השאר את הירושימה ונגסאקי, ומשם לקיוטו ואוסקה. על החלק השני של הטיול ארחיב בפוסט נפרד, שכן זו חוויה שונה לחלוטין מטוקיו, וכזו שעומדת בפני עצמה. טוקיו היא עיר עצומה, מרהיבה, חדשנית ונקייה. הרחובות רחבי ידיים, יש פארקים ירוקים ששוטפים את העיר וחנויות בכל מקום. לפני שאני נכנסת למסלול שאנחנו עשינו, יש כמה דברים שבעיני חשוב שתדעו. ראשית, ביפן בכלל ובטוקיו בפרט, ניקיון הוא מילת המפתח. אין פחים ברחובות ואת האשפה שלכם אתם מתבקשים לקחת אתכם, עד שתגיעו לפח. בכל מקום תמצאו מכונות אוטומטיות לשתייה ושירותים ציבוריים נקיים, כך שאת הדאגה הזו אפשר להסיר מלבכם. בתחבורה הציבורית לא מקובל לדבר בטלפון, ואת הטלפונים כולם מתבקשים לשים על מצב ‘שקט’. תודה רבה, (ביפנית ‘אריגטו גוזאי מאס’), הן מילים שתשמעו הרבה, או יותר נכון כל הזמן, אז אל תתביישו להשתמש בהן בחזרה. היפנים מאוד אדיבים ומנומסים, ובכל מקרום שתכנסו אליו יברכו אתכם במילים ‘או נאגאי שימאס’, שאפשר לתרגם ל’בבקשה’, אבל יש בזה משהו הרבה יותר מכבד ומזמין. בכניסה לכל בית נהוג להוריד את הנעליים, ותמיד תמצאו נעלי בית מחכות לשימוש בית ארבעת הקירות.
אוכל – אוכל ביפן לא חייב להיות יקר. לצד אינסוף מסעדות שמציעות הכל מהכל (והיפנים באמת אוכלים הכל), תוכלו גם לחטוף סושי טעים במסעדות מסוע, שם תחוייבו לפי מספר הצלחות והצבע, או אוכל קליל וטעים ברשתות כמו ה-7/11, LAWSON או FAMILY MART. אלו מציעות משולשי אורז ממולאים בירקות או דגים ועטופים באצה, סלטים קטנים ארוזים וגם מנות חמות גדולות יותר, אם בא לכם לנשנש משהו על הדרך, ולא ממש להתחייב לארוחה. אופציה נוספת לממהרים היא קארי יפני, כמו למשל זה של רשת Coco Curry, שמציעים מגוון תבשילים חמים וטעימים על מצע של אורז לבן, וגם היצע לא קטן בכלל של סלטים טריים וכמובן שהקארי מצוין.
קניות – יש שתי רשתות של חנויות שבעיני אסור לפספס: Daiso – ‘הכל בדולר יפני’. תוכלו למצוא שם הכל מהכל, ובזול, מבלי להתפשר על האיכות. כל מה שהיפנים עושים הם עושים טוב, וגם במקרה הזה אין שוני. כל הפיצ’יפקס שאי פעם תוכלו לחשוב עליהם וגם שלל מוצרים שימושיים מסודרים בסדר מופתי ונח. אפשר להיכנס לחנויות הללו עשרות פעמים ובכל פעם לצאת עם הפתעות מתוקות ומציאות מיוחדות. חנות נוספת שהיממה אותי לחלוטין היא Don Quijote, או בקיצור Don-ki. זו רשת חנויות מוזלת שתוכלו למצוא בה ה-כ-ל. וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת להכל, כולל תיקי יד שניה של שאנל ב-200,000 ין. תכינו סל, מזומן והרבה סבלנות, רוב החנויות הללו ענקיות ואפשר להעביר בהן שעות. פרט לשתי אלו אני חייבת לציין גם את יוניקלו (Uniqlo), כי המחירים באמת נוחים מאוד, וכבגדי בסיס, הם אחלה. אז אומנם לא מדובר בשיא האופנה מהמסלולים או בגזרות מרתקות, אבל בייסיק חם ואיכותי אפשר למצוא פה בשפע, ובחורף הקר זה בהחלט יתרון. ואם כבר בשופינג עסקינן, ברוב החנויות ביפן (לפחות בגדולות) תוכלו להנות מ-Tax Free בקנייה מעל 5,000 ין ובהצגת דרכון במעמד התשלום. בניגוד לארצות אחרות שמסרבלות את התהליך, כאן לא צריך להציג חשבוניות בשדה התעופה, אתם פשוט תשלמו את המחיר הנמוך יותר בקופה, כבר בחנות עצמה.
מה לעשות – את היום הראשון של הטיול פתחנו בנסיעה לשוק אואנו המפורסם (Ueno Market), מקום שלגמרי שווה ביקור. עשרות חנויות ודוכני מזון מחכים רק לכם, ותוכלו לטייל בין הדוכנים ולטעום מאכלים שונים (ומשונים). קחו בחשבון שביפן אוכלים דגים, פירות ים והרבה בשר, כך שההיצע, בטח ובטח בשווקים, פחות מתאים לצמחונים וטבעונים. מהשוק המשכנו למנזר מייג’י באסקוסה (Meiji Shrine Asakusa) שהיה אחד המקומות האהובים עליי בעיר. תוכלו לרכוש מזכרות יפות בדוכנים בדרך למקדש (יש דוכן מקסים מקסים של גלויות נפלאות, חפשו אותו בין הדוכנים), ולהתפעל מהיפניות היפות הלבושות בבגדים מסורתיים בדרכן למקדש. אחרי טיול בגן היפני הצמוד למקדש לקחנו מעבורת לאודייבה (Odaiba), וזכינו לתצפית יפה ורומנטית על העיר. את הערב סיימנו באיזקייה (בית משקה ואוכל יפני) ברחובOmoide Yokocho רחוב קטן ותוסס בשינג’וקו.
למחרת לקחנו אוטובוס לשיבויה, חצינו את מעבר החצייה הגדול והמפורסם של העיר והמשכנו ברגל להרג’וקו, ללא ספק אחד המקומות החביבים עליי. אופנת נערי ונערות הרחוב המפורסם תועדה בספרים, וציפיתי לראות צבעוניות מתפרצת מכל עבר, אבל כנראה שב-2017 כבר מתלבשים הרבה יותר ‘רגיל’, כי פרט לנערה או שתיים צבעוניות וקיצוניות במיוחד, הרוב היו לבושים בצורה שיקית (ולגמרי מערבית). רחוב הקניות המפורסם הוא Takeshita Street, ותוכלו למצוא בו עשרות חנויות שוות וצבעוניות, וכמובן גם בגדים. בניגוד לשווקים בהונג קונג, כאן גם אפשר למדוד ואני שמחה לומר שאפילו מצאתי כמה פריטים. אכלנו בסושייה קטנה בשדרת המעצבים, ובדרך חזרה לדירה עברנו ברחוב שנקרא Jingumae, מלא חנויות יד שנייה צפופות ועמוסות כל טוב, גן עדן לחובבות הז’אנר. את ארוחת הערב אכלנו באזור Yotsuya במסעדה יפנית קטנה ומסורתית, שמתאימה לדוברי יפנית בלבד, וכאלה הרפתקנים.
הסאקה והג’ט לג הכו בנו, ולמרות שתכננו להגיע לשוק הדגים Tsukiji, לא הספקנו. למשכימי קום מספרים שזו חוויה מעניינת למדי. אחרי שלושה ימים עמוסים בטיסות והסתובבויות, הורדנו הילוך וחווינו צדדים אחרים של העיר. נסענו לאזור גינזה, וטיילנו לבניין Dentsu שם עלינו לקומה 46 לתצפית מרהיבה על כל טוקיו. Ginza Six היתה הנקודה הבאה שלנו. בבניין תמצאו שלל חנויות יוקרתיות, ואת Tsutaya, חנות הספרים הכי מטורפת שהייתי בה, עם עשרות ספרי אמנות ועיצוב שגורמים ללב לרשרש בהתרגשות. אם תעלו לקומת הגג של הבניין, תוכלו לטייל בגינה יפה ורחבת ידיים, ולתצפת על הרחוב השוקק. אחרי סיבוב ברחוב הסוער לקחנו רכבת לאביסו (Ebisu), לאחת המסעדות הטובות שאכלנו בהן. כל מנה נעשתה במלאכת מחשבת מדויקת ועדינה, עם איזון טעמים יוצא מן הכלל ונראות מרגשת. יפן המסורתית בצורה המוזקקת והמוצלחת ביותר, ונגישה גם לדוברי אנגלית. שימו לב, חובה להזמין מקום (ואני לגמרי ממליצה). Joetsu Yasuda, הטלפון של המסעדה: 03-6452-3707. את הערב סיימנו בקריוקי סוער (זה היה חלום שלי ופעם ראשונה, ולגמרי משהו שכדאי לחוות ביפן. זה כיף!), שתינו שיכר שזיפים מתקתק עם סודה (Umeshu) התנדנדו חזרה הביתה.
בבוקר היום הרביעי התחלנו את המסע לכיוון קיושו, ברכבת השינקנסן המהירה. את הכרטיסים לרכבת השינקנסן חובה להזמין כבר מהארץ, ורק בעלי דרכון זר יקבלו את המחיר המיוחד של הרכבת. ניתן לרכוש פאס לשבוע או לשבועיים, ובהנחה ואתם מתכננים לחצות את יפן כמו שאנחנו חצינו, זה משתלם. ייתכן וטיסות יהיו זולות יותר (אנחנו שהינו ביפן בכריסמס כך שהטיסות היו יקרות), וגם רצינו לחוות את הרכבת המהירה ולהימנע מעוד שהייה מפרכת בשדות תעופה. על איזור קיושו ויפן המסורתית תוכלו לקרוא בפוסט הבא בסדרת יפן, אותו אכתוב ממש בקרוב. לא רשומים לעדכונים במייל? קדימה להירשם, זה לגמרי בחינם ותוכלו להתעדכן כשפוסט חדש באוויר. לחצו כאן להרשמה בחינם לעדכונים במייל.
2 תגובות
מרתק! נהניתי לקרוא ומחכה להמשך!
כיף לשמוע אהובה! מקווה שנהנית גם מההמשך 🙂